ערפל – מאת איציק גזיאל

הים כחול, גליו הומים ומתערסלים, ,מתחככים בקרני השמש, נפרשים על חול נוצץ. ציפור, אדום חזה, מבטה תם,  חזה אדום, שבה שוב בתום הקיץ אל סבך היסמין שבגינתי. אנשים רבים נעים ברחוב, צל הבתים נופל מצד אחד בלבד, הפלאפון ביד, הפלאפון באוזן, האצבעות מתחככות בו, הרכבים נעים בכביש השחור. הוא בן 35, הוא למד, הוא טייל, הוא הלך והוא בא, הוא מצא, הוא איבד, הוא מחפש, לא יודע מה.

הוא בן 30, הוא טייל, הוא למד,הוא עבד, הוא קנה בית, הוא בנה משפחה, הוא עובד, הוא צובר הון,  הוא צובר הון. המדבר שקט, עץ השיטה רחוק, הכוכבים שרים, התן מיילל, השמש מחוללת, המדבר מדבר.

תינוק בקע, זקן רפס, הזוג הצעיר עשה אהבה, בוקר עלה, הרחוב הומה, התריס מוגף, החושך ירד.לום נחלם, תינוק פעה, אם בעיניים עצומות חלצה שד, גשם דפק על החלון, התנור הפיץ חום.

אפשר לחוש את ריתמוס החיים לוחש את קיומו. לגעת ולראות את הסדר הנפלא של היקום המכיל הפכים, סתירות ופרדוקסים.

אחת מהחוויות המשמעותיות שלנו כבנות ובני אדם היא הדואליות בין הנוכחות המשמעותית שלנו, לבין חווית התלישות והסיזיפיות. ניתן לראות  אקראיות עמוקה יחד עם תכלית ומשמעות נוכחים. אנו חשים או ו חושבים שעלינו לבחור באחת מהאפשרויות. מפני שבעינינו שתי האפשריות סותרות האחת את רעותה, אין הן מתיישבות בכפיפה אחת. השמש ליום הירח ללילה.

ומה עלינו ? ומה עלינו ? נעים במבוך חמקמק הבנוי מערפל מוצק. מבקשים אנו מוצקות ברורה, לבנות חומה נישאת מחומר ולבנים. חומה בין לבין. הימים שוזרים עצמם, אל ציפורים נודדות. בוזקים עצמם, על תינוקות בני יומם. מחוללים בעורם הענוג של עלמים ועלמות. מזדחלים אל השער השחור בגוונים של אפור לבן. פורעים פרע בבלוריות נישאות של צמרות העצים. הימים חרש, מלטפים חומות בצורות, בנשיקה של זמן, חומות נמסות. הערפל שב, בחיוך מבויש.

הערפל שב, איחד את היום עם הלילה, את התלישות עם המשמעות.

שקט.

 

1 תגובה

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
יש לכם מה לומר?
תרגישו חופשי לעשות זאת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *